על המשורר

יוסף צבי רימון נולד בעיירה ביז'ון שבפולין בשנת תרמ"ט (1889). הוא למד בישיבת לידא של הרב יצחק יעקב ריינס עד לעלייתו לארץ ישראל , בשנת 1909. התחיל לכתוב שירה עברית מגיל 17, ופרסם את שיריו בכתבי עת ובעיתונים.

​

בארץ נפגש עם הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' (אז"ר), וזה הביאו אל הרב קוק. משעה שנפגשו, התקרבו מאוד. י"צ רימון הצעיר הושפע ממנו עמוקות וחלק משיריו הם ממש פירושים או גרסה שירית לדברי הרב קוק. הרב קוק עצמו העריך מאוד את המשורר וכתב עליו "הגיע הזמן להתעורר, לתת כבוד למשורר המיוחד במינו בזמננו... הנהו העלול לפתוח מסלול הקודש בשירת ישראל המתחדשת... לחזק ולאמץ את ידיו הטהורות של האיש הטהור...".

​

רימון אהב מאוד את הארץ ונדד בה ברגל בין ערים שונות, בייחוד אהב את ערי הקודש, צפת וירושלים. מחוסר כסף היה עושה את המסע ברגל, כשהוא לוקח מפעם לפעם 'טרמפ' על עגלה, ועוצר בבתים של מכרים ביישובים שבדרך .

בשנת ה'תרפ"ג (11 באוקטובר 1922) נפצע קשה על גדות הירקון בידי פורעים ערבים. מאז, סבל מכאבים קשים, עזב את ביתו והתגורר במשך 15 שנה בצפת, בירושלים ובגליל. במהלך שנים אלו המשיך לכתוב שירים, ועסק בקבלה ובתורת הנסתר. כמו כן כתב פירושים לתנ"ך ומאמרים בנושאים שונים. החל משנת ה'תרצ"ו (1936) חזר להתגורר עם משפחתו (אשתו, בנו וביתו) בתל אביב.  ביוני 1956 קיבל את פרס הנשיא יצחק בן-צבי. בגיל 69, בשנת ה'תשי"ט (1958) נפטר.

בשנת 1994 קראה עיריית ירושלים רחוב על שמו בשכונת רמת בית הכרם (הרחוב הראשון בשכונה), שדרות יוצ"ר בתל אביב קרויות על שמו, וכן רחוב בבני ברק.

​

ספרי השירה של יוסף צבי רימון:

לקט  (תר"ע)

דביר (תרע"ג)

במחזה (תרע"ו)

כתרים (תש"ד)

שירים (תשל"ג)

ילקוט שירים (תשמ"ט)

​